כשההתמכרות קיצונית ופוגעת בחיינו , בבריאותנו ובתפקוד היומיומי שלנו, כאן כבר מדובר במחלה כרונית של המוח, המתבטאת בכך שהמכור יעשה הכל על מנת להשיג את מבוקשו למרות התוצאות ההרסניות. המכורים לא ינוחו עד שלא ימצאו את מבוקשם.
כל סוג של התמכרות קשור למוח ולמערכת התגמול שבו. זאת מערכת שנועדה להגן על הקיום שלנו. כשהאדם משיג את מה שהוא רוצה, הוא נהנה ורמת הדופמין בגופו עולה.
כולנו נהנים מאוכל, מקניות, ממוזיקה טובה. אבל מה הופך את כל אלה להתמכרות ? אז זהו שההבדל קשור ליכולת שלנו לשלוט בו. כשמאבדים שליטה על ההרגלים שלנו, אז אנחנו הופכים למכורים. מחקרים הראו שרוב המכורים הכבדים יחזרו, תוך שנה, לגורם הממכר. ככל שהזמן עובר מרגע הגמילה, כך גובר הסיכוי לחזור לאותם הרגלים. כשמכור חוזר להרגל שממנו נגמל, ההתמכרות תהיה הרבה יותר עוצמתית וקשה. ראו לדוג' את עניין הדיאטה, האדם הפחית במזון, ירד במשקל, התמיד בכך תקופה מסויימת ואז שוב אירע טריגר שהחזירו לאכילה הכפייתית.
בפורטוגל התמודדו לפני כעשרים שנה עם בעיית המכורים לסמים. הייתה מדיניות של ענישה, של נידוי חברתי, הענישו וביישו את המכורים. לא רק שזה לא עזר, זה ממש החמיר את הבעייה. קובעי המדיניות ישבו וחשבו וגיבשו תוכנית שיקומית הומנית. עזרו למכורים להשתקם מקצועית, נתנו להם הלוואות לפתיחת עסקים, תיגמלו כספית מקומות עבודה שהעסיקו נגמלים. נוצר מצב שלכל נגמל בפורטוגל היה בשביל מה לקום בבוקר. הנגמלים אמרו שכשהם גילו שיש להם מטרה בחיים, שיש להם קשרים חברתיים וקשרים עם החברה הרחבה יותר זה מילא אצלהם חלל שהיה ריק ונתן זריקת מרץ לחייהם. גם לאחר 15 שנה רוב הנגמלים שמרו על הניקיון הגמילתי שלהם.
זה מזכיר לי סיפור שהכרתי מקרוב. מדובר באדם שהיה מכור לסמים ועבר תקופת גמילה קשה עם עליות ומורדות. בשלב מסויים, כשהוא גמול, הציעו לו להדריך נגמלים במרכז גמילה. האדם הזה עבר שינוי עצום, פתאום הייתה לו מטרה בחיים, פתאום היה לו ייעוד והיה בשביל מה ובשביל מי לקום בבוקר. זה נתן לו המון כוח, מילא אותו באנרגיה חיובית של עשייה, נתינה ותרומה לחברה. הוא הרגיש בעל ערך ויצר קשרים חברתיים משמעותיים. לא פלא שהוא שומר על הגמילה שלו כבר המון שנים.
ובחזרה לניסוי השיקומי בפורטוגל, הניסוי הזה הוכיח שניתוק וניכור חברתי אנושי הוא מניע עיקרי להתמכרות. מצער לגלות שמשנות ה 50 עד היום הפכנו בהדרגה לחברה שאין בה מספיק קשרים חברתיים. אם תקלעו למשבר מי שיעזור לכם הם החברים הקרובים והמשפחה, בטח לא החברים מהפייסבוק או הווטסאפ. אבל אלה הולכים ופוחתים כי החלפנו קשרים חברתיים בדברים ובמוצרים, והפכנו להיות אחת החברות הבודדות שהיו אי פעם. משהו השתבש אצלנו לא רק כאנשים אלא כקבוצה, ויצרנו חברה שבה החיים נראים הרבה יותר ככלוב מבודד והרבה פחות כרשת חברתית מקרבת ותומכת. לכן צריך לתמוך ב"מכורים" להעניק להם אהבה וקשר אנושי חם ומקבל בלי תנאים, כי ההפך מהתמכרות אינו פיכחות, ההפך מהתמכרות הוא חיבור אנושי חם.
לחופש אמיתי
רוצה לקבל טיפ אישי ומדויק להסרת האמונה המגבילה האישית שלכם?
- בקרו אותי
- 050-7228485
- ירדן 117 נחלים