קהלת א' יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב: ככל שאנחנו יודעים יותר, אנחנו חשים יותר צער, תיסכול ודאגה על מה שיכולנו להשיג ולא השגנו.
אז איך אפשר לא לתת לדאגות שלנו לנהל לנו את החיים ? איך נוכל לצמצם דאגות ?
מה שאפשר לתקן תתקן, תשקיע מחשבה ואנרגיה בתיקון העניין. אבל יש דברים שלא ניתן לתקן, וכאן עלינו לשחרר, לוותר מתוך הבנה שאין טעם להילחם ברוח….. ככל שאדם רודף אחר הדבר, הדבר הזה בורח ממנו.
כשאדם דואג הוא נוטה לצאת מפרופורציה, הוא מגזים בפרשנות, הולך רחוק מדיי עם הדימיון, רואה שחורות ושוכח שלא הכל בשליטתנו.
אז תקדישו שעה ביום לדאגות, בשעה מסויימת. מעבר לנקודת זמן זו אסור לדאוג.
שחזרו תקופות שעברתם בחיים שבהן עברתם קושי מלווה בדאגה, ותזכרו איך יצאתם מזה.
אנשים נוטים לחשוב על השלילי והפסימי, אולי התוצאה של מהלך מסויים תהיה גרועה, אנשים לא
חושבים על האופציות החיוביות, אולי הכל יסתיים בצורה הטובה דווקא ? למה לחשוב רק על האופציות הקשות ?
הקושי בסוף יעבור, לא יישאר לנצח, כי אדם בקשיים שנמשכים זמן רב חושב שככה זה יישאר לתמיד, הוא מתקבע בתוך המצב הבלתי נסבל. אבל תזכרו : כמו שזה בא, כך זה יילך. אם תיזכרו במצבי חיים מאתגרים שעברתם בעבר, עם כל הקשיים, ההתמודדויות, התיסכול, חוסר האונים והדיכאון, תראו שמתוך פרספקטיבה של זמן מהרע הזה יצא גם משהו טוב. למשל בחורה שנורא רצתה זוגיות עם גבר שאהבה אבל הוא התנתק ממנה וגרם לה עוגמת נפש גדולה, היום היא נשואה באושר לגבר שעולה עליו בתכונות, בהתנהגות ובאיכות הכללית. אז בדיעבד הכל קרה לטובה גם אם באותו הזמן המצב התפרש כאסון.
חשוב לזכור שמכל חווייה, ניסיון והתמודדות אנחנו יכולים ללמוד משהו, זה שיעור לחיים. כבר עברת קושי, קיבלת מכה, אז נצל את זה ללימוד לחיים, הפקת לקחים, תובנות ורעיונות להפוך את הלימון ללימונדה. הקשיים והמשברים מלמדים אותנו ללמוד להעריך כל דבר הכי קטן שיש לנו בחיים, כיוון שאם הכל היה בא בקלות, בלי עיכובים ומיכשולים והיינו מוקפים תמיד בשפע ובנוחות, היינו מקבלים הכל כמובן מאליו ולא מעריכים את המזל הטוב שנפל עלינו. אז תעריכו את מה שיש ותהנו ממנו.